תום לב בהליך פשיטת רגל

תום לב בהליך פשיטת רגל

מאת: עו”ד יניב מזרחי

מבוא

במאמר זה נבחן את סוגיית תום ליבו של חייב הפונה בבקשה למתן צו כינוס לנכסיו והכרזה עליו פושט רגל. המדובר בסוגייה שכפי שיובהר להלן, הינה בעלת השלכות דרמטיות על עצם ניהול ההליך וממילא על התכלית העיקרית בגינה פונים רוב החייבים בבקשה מסוג זה – צו ההפטר המיוחל.

ככלל, אף אם נתמלאו כלל התנאים המוקדמים למתן צו כינוס נכסי החייב כאמור בסעיפים 17(א)(1)-(3), 17(ב) ו – 18 לפקודה, בידי בית המשפט מסור שיקול דעת האם ליתן צו כינוס אם לאו.

סעיף 18ה(א)(2) לפקודה, מכוחו מוסמך בית המשפט לדחות בקשת חייב, קובע כי בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל, בית המשפט יעשה כן באם:

“..שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל את הליכי פשיטת הרגל…”

ראה גם סעיף 63ב(1) לפקודה.

למותר לציין, כי בשלב זה של ההליך, קביעה פוזיטיבית של בית המשפט כי החייב פעל בחוסר תום לב, משמעותה דחיית הבקשה להכריז על החייב פושט רגל וממילא ביטול צו הכינוס שניתן נגדו (ולמעשה חזרה להתמודדות עם הליכי הוצל”פ פרטניים).

בחינת בית המשפט את התנהלות החייב נחלקת לשניים – בשלב הראשון – בחינת יצירת החובות ובשלב השני – התנהלות החייב במהלך ההליך (מאז ניתן צו הכינוס בעניינו).

חוסר תום לב בשלב הראשון של ההליך – יצירת החובות:

אחד השיקולים העיקריים ששוקל בית המשפט בבואו להכריע האם להכריז על החייב פושט רגל אם לאו, הינו כאמור עניין תום ליבו, כאשר בשלב זה, נבחנות הנסיבות בגינן נוצרו חובותיו של החייב כלפי נושיו. כך, קבע בית המשפט בעניין ע”א 5503/92 קירצמן נ’ כונס הנכסים הרשמי, פ”ד מט(1) 749):

“מאחר שמדובר בבקשה הבאה מטעם החייב, ואשר נועדה להעניק לו הגנה מסויימת, לא יינתן צו מקום בו אותו חייב חסר תום לב, ולו במעט, בין בשלב יצירת החובות, בין בשלב הליכי אכיפת החובות, ובין בעת פנייתו לבית המשפט למתן צו כינוס. אין לאפשר לחייב חסר תום לב להפיק תועלת מהליכי פשיטת הרגל”

בעניין ע”א 6416/01 בנבנישתי נ’ כונס הנכסים הרשמי, פ”ד נז(4) 197 נקבע כי:

“…ההגנה על האינטרס של הנושים בהבטחת זכותם וכן והאינטרס של החייב בשיקומו אינם עומדים בפני עצמם, אלא כפופים הם לעקרון תום-הלב (במובנו האובייקטיבי והסובייקטיבי). אכן, בפקודה עצמה יש הוראות המבססות עצמן על עקרון תום-הלב במובנו הסובייקטיבי. כך, יכול בית-המשפט לדחות בקשה לפשיטת רגל, בין היתר אם שוכנע כי הבקשה הוגשה “…שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל…” (סעיף 18ה(א)(2) לפקודה). כן רשאי בית-המשפט שלא ליתן הפטר, בין היתר אם “במהלך פשיטת הרגל נהג החייב בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל” (סעיף 63(ב)(1) לפקודה). על-כן נקבע כי אם מכלול הנסיבות מצביע על כוונת החייב להתחמק מנושיו, בין היתר על-ידי הצהרות שווא של החייב באשר לנכסיו ומצבו הכלכלי, ייתכן שיהא בכך חוסר תום-לב המצדיק דחיית הבקשה למתן צו כינוס (ע”א 149/90 קלאר נ’ כונס הנכסים הרשמי (להלן – פרשת קלאר [6]), בעמ’ 66-65. בנוסף, כפופים הליכי פשיטת הרגל לעקרון תום-הלב במובנו האובייקטיבי. כך, הן הנושים הן החייב חייבים להפעיל את זכויותיהם על-פי הפקודה בתום-לב (סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל”ג-1973).”

פשיטא כי אין המדובר ברשימה סגורה ואכן עיון בפסיקת בתי המשפט בעניין זה, מראה כי פנים רבות לה, להתנהלות בחוסר תום לב בשלב יצירת החובות:

“הגם שחדשות לבקרים נדרשו בתי המשפט לצקת תוכן משפטי למונח “תום לב” בהקשר להליכי פשיטת רגל, עדיין אין לומר, כי קיימת רשימה סגורה של נתונים, העשויים להתאים לכל מקרה ומקרה וההכרעה נותרה קונקרטית ותלוית הצטברות של גורמים שונים, שיכול והמשקל שינתן להם בעניינו של חייב אחד, לא יהא זהה לזה, הניתן בעניינו של חייב אחר.”

פשר (ב”ש) 8469-08 ורוניקה ניקוטין נ’ כונס הנכסים הרשמי – הדרום (פורסם ב”נבו”, ניתן ביום 7.2.2011).

כך למשל, נקבע כי יצירת חובות בדרכי רמיה עולה כדי חוסר תום לב;

כך למשל, נקבע כי יצירת חובות תוך כדי ביצוע עבירות פליליות מהווה התנהלות חסרת תום לב (יחד עם זאת יצויין כי עצם ביצוע עבירות פליליות לכשעצמן, לא תביא בהכרח לדחיית בקשת החייב);

כך למשל, נקבע כי “פיזור שיקים” חרף הידיעה כי אינם יכובדו עולה כדי חוסר תום לב;

כך למשל, נקבע כי חתימה על ערבויות רבות ללא מתן הסבר מניח את הדעת עולה כדי התנהגות חסרת תום לב.

ראה לדוגמה: פשר (ב”ש) 8469-08 ורוניקה ניקוטין נ’ כונס הנכסים הרשמי – הדרום (פורסם ב”נבו”, ניתן ביום 7.2.2011); עא 1190/09 ‏אברהם ששוני נ’ הכונס הרשמי (פורסם ב”נבו”, ניתן ביום 23.11.2009); פש”ר 3153-09 כץ נ’ כונס הנכסים הרשמי – מחוז ת”א ואח’ (פורסם ב”נבו”, ניתן ביום 23.11.2011).

חוסר תום לב בשלב השני – לאחר מתן צו כינוס:

כאמור, בית המשפט בוחן את התנהלות החייב גם בשלב שלאחר מתן צו הכינוס בעניינו ובמנותק מהשאלה כיצד נוצרו חובותיו (אף במידה ונוצרו בתום לב).

כך נקבע בעניין ע”א 5503/92 קירצמן נ’ כונס הנכסים הרשמי, בעמ’ 757-756:

“..חוסר תום-לב יכול שיימצא בשלב יצירת החובות כמו גם בשלב אכיפת החובות”.

ראה גם: רעא 2282/03 ראובן גרינברג נ כונס הנכסים הרשמי (ניתן ביום 10.2.2004).

בספרם מציינים שופטי בית המשפט העליון לוין וגרוניס, בעניין בחינת התנהגות החייב לאחר מתן צו הכינוס כי:

“אם המשיך החייב ביצירת החובות באופן בלתי אחראי לאחר הגשת הבקשה, נראה שבקשתו תידחה. גם חייב שלא שיתף פעולה עם הכונס הרשמי, לא התייצב לחקירה אליה זומן וסירב למסור מידע ומסמכים צפוי שבית המשפט לא יכריזו פושט רגל ויבטל את צו הכינוס. כך אף קרה לחייב שלא דיווח לכונס הרשמי שהחל לעבוד.”

ש’ לוין, א’ גרוניס פשיטת רגל (מהדורה 3), 175.

כן יוזכר כי: “…רשאי בית-המשפט שלא ליתן הפטר, בין היתר אם “במהלך פשיטת הרגל נהג החייב בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל” (סעיף 63(ב)(1) לפקודה).”

הגדרת תום הלב בשנים האחרונות – כמושג יחסי:
בשנים האחרונות, אנו עדים לתופעה ברוכה שהולכת ומתפתחת ועיקרה מלאכת איזון עדינה בין הכרה באינטרסים הלגיטמיים של החייב לצאת לדרך חדשה בחייו למול חוסר תום ליבו שנערכת בבתי המשפט המחוזיים (בעקבות פסיקת בית המשפט העליון בעניין ע”א 3224/07 אברהם בן דוד נ’ הכונס הרשמי, פורסם בדינים ועוד, מיום 3.5.2009.).

המדובר בגישה הרואה בתום הלב בשלב יצירת החובות כעניין יחסי בלבד, אשר נגזר מגורמים שונים המשפיעים עליו ומטים אותו לכאן או לכאן – לקביעה כי התנהלות חייב בכלליותה הינה חסרת תום לב, אם לאו.

בעניין בן דוד, עלתה השאלה, איזו השפעה, אם בכלל, ישנה לסוגיית חלוף הזמן כשעסקינן בחייב שיצר את חובותיו במידה מסוימת של חוסר תום לב?

לאחר שבקשתו להכריז עליו פושט רגל נדחתה בבית המשפט המחוזי, בית המשפט העליון מקבל את ערעורו וקובע בעניין זה, כי אלמנט הזמן הינו אחד הגורמים החשובים שיש בהם כדי להשליך על מושג “חוסר תום הלב”, כדלקמן:

“דעתנו היא, כי יש לקבל את הערעור. נראה לנו כי בית המשפט המחוזי החמיר יתר על המידה עם המערער וכי חלק מקביעותיו לעניין חוסר תום ליבו של המערער אינן יכולות לעמוד. כאמור, הסתבכותו של המערער החלה בסוף שנות השמונים, עת שחתם על ערבויות שונות לטובת גיסו וגיסתו. על יסוד החומר שהונח בפני בית המשפט המחוזי ובפנינו, לא ניתן לומר שעצם חתימה על ערבויות שונות לטובת בני המשפחה מצביעה על חוסר תום לב. במציאות הישראלית תופעה ידועה היא שלעיתים נדרשים אנשים לחתום על ערבויות, ומה טבעי יותר מכך שבני המשפחה יהיו אלה שיתבקשו לחתום על הערבויות. כמובן, שאין להצדיק מצב בו אדם השקוע בחובות יצור חובות חדשים ויחתום על ערבויות. אין לומר שזה היה המצב לגבי המערער בעת שחתם על הערבויות לטובת בני משפחתו לפני כעשרים שנה. קשה אף לקבל את עמדת הכונס הרשמי, שהמערער חטא בכך שלא המציא העתקים של ערבויות מלפני שנים רבות. כך, למשל, המציא המערער פסק דין שניתן נגדו ולזכות בנק הפועלים ביום 22.7.90. הכונס הרשמי דרש שיומצא כתב התביעה, על מנת לוודא האם אמנם מדובר בפסק דין שעילתו ערבות עליה חתם המערער. דרישה זו של הכונס הרשמי, שבאה למעלה מ-15 שנים לאחר פסק הדין, נראית מרחיקת לכת (השוו, רע”א 2282/03 גרינברג נ’ כונס הנכסים הרשמי, פ”ד נח(2) 810 (2004)). ניתן להניח שהתיק של בית המשפט בוער. הננו מציינים נקודה זו על מנת להצביע על כך שדומה כי הכונס הרשמי העמיד במקרה זה דרישות מוגזמות ומיותרות, שכלל לא ניתן לקיימן. בחלוף שנים רבות מעת שניתן פסק דין, אין להתפלא שאדם מתקשה להמציא את כתבי בי-דין המקוריים.

…
“חוסר תום לב יכול אכן להביא לדחייה של בקשת חייב להכריזו פושט רגל. יחד עם זאת, חובה לזכור שחוסר תום לב הינו מושג רחב ביותר, ויש להתייחס אליו על רקע הנתונים הספציפיים הנוגעים לחייב המסוים. נקודה בעלת חשיבות בהקשר זה מתייחסת לאלמנט הזמן. גם כאשר מתגלה חוסר תום לב מסויים ביצירתו של חוב, יתכן שחלוף הזמן ישמש כמשקל נגד או שיהיה בו כדי לרפא את הפגם. אין להתייחס באותה אמת מידה לחייב שיצר חובות לפני שנים רבות ונוהלו נגדו הליכי הוצאה לפועל במשך שנים, תוך מימוש נכסיו, ואל חייב שיצר חובות רבים תוך תקופה קצרה ויוזם הליכי פשיטת רגל זמן קצר לאחר יצירת החובות ובלא שהתנהלו נגדו כלל הליכי הוצאה לפועל. אפילו אדם שהורשע בפלילים זכאי לכך שהרשעתו תימחק לאחר חלוף תקופה מסוימת (ראו חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ”א-1981). האם חייב שהסתבך בחובות אינו זכאי אף הוא למידת התחשבות בשל חלוף הזמן, גם אם פעולותיו נגועות במידה מסוימת של חוסר תום לב?! אין ללמוד מדברי כי חלוף השנים ירפא כל סוג של חוסר תום לב. די בכך שנאמר, כי גם הנתון בדבר חלוף הזמן ראוי שיקבל משקל לזכותו של החייב. כמובן, שיש לברר בכל מקרה את הסיבות ליצירת החובות, אך לא ניתן להתעלם מכך שקשה לדרוש מאדם להציג בפני הכונס הרשמי את כל המסמכים הנוגעים ליצירת החובות כאשר חלפו שנים רבות מעת יצירתם (השוו, רע”א 2282/03 גרינברג נ’ כונס הנכסים הרשמי הנ”ל).”

בפסיקות בתי המשפט שבאו לאחר מכן, נערך איזון דומה בין חוסר תום ליבו של חייב ביצירת חובותיו למול התנהגות תמת לב בהליך עצמו.

ראה למשל: ע”א 6021/06 דגנית פיגון נ’ הכונס הרשמי, (פורסם ב”נבו”, ניתן ביום 9.8.2009).

סיכום

סוגיית תום ליבו של החייב בפשיטת רגל, הינה מרכזית ועוברת כחוט השני לאורכו של ההליך כולו. החל מבחינתם בשלב יצירת החובות, דרך התנהלות החייב בהליך עצמו (לאחר מתן צו הכינוס ולאחר הכרזתו פושט רגל וכלה בבקשתו למתן צו הפטר).

הגם שבשונה מבעבר, מאז תיקון 3 לפקודת פשיטת הרגל משנת 1996, בתי המשפט מכירים באינטרס הלגיטימי של החייב לצאת לדרך חדשה ולפתוח דף חדש בחייו, אינטרס שקיבל חיזוק משמעותי בשנים האחרונות בהן אנו עדים להתפתחות ניכרת הרואה במושג תום הלב כמושג יחסי שמושפע מגורמים שונים, על החייב הפונה בבקשה לסעדים מבית משפט של פש”ר לבוא בשערי ההליך כשכפיו נקיות ולהתנהל בתום לב, שאם לא כן, הוא עלול, במקרים מסויימים, למצוא עצמו מסולק מההליך.

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי. על הקורא לפנות ולהתייעץ עם עו”ד המתמחה בתחום הספציפי בטרם נקיטת כל פעולה משפטית כזו או אחרת. כל המסתמך על האמור בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד והאחריות לכל תוצאה, ישירה או עקיפה, בשל הסתמכות על האמור, תחול על המשתמש בלבד.